סרטן

סרטן אוהב בכך שהוא דואג לך, וקורא את הדאגה כלפיו כהוכחה המשכנעת היחידה שאוהבים אותו בחזרה. הוא נע הצידה ולא ישר אל מה שהוא רוצה, ולכן צריך לדעת לקרוא את הסימנים. ברגע שהוא בפנים, הוא בפנים — וההתכנסות כשנפגע היא לא עלבון אלא שריון, ולכן האדם בצד השני כל כך הרבה פעמים מפרש אותה כאדישות.

משפחה, נבחרת או מלידה, היא העובדה המארגנת של חיי סרטן. הוא זוכר הכול — כל טוב לב וכל עלבון, באותה מגירה. החברויות עמוקות ומעטות, והעבודה היא להכניס אנשים פנימה לפני שהוכיחו את עצמם, ולא אחרי.

בכל מקום שבו העבודה היא דאגה שהפכה למקצוע: רפואה, חינוך, אירוח, נדל״ן, אוכל, היסטוריה, כל דבר שקשור לבתים או לעבר. סרטן הוא איש עסקים טוב הרבה יותר ממה שמייחסים לו, כי הוא קורא חדר באופן אינסטינקטיבי. הוא צריך להרגיש נחוץ בעבודה; בלי זה הכישרון משתטח לא משנה כמה זה משלם.

סרטן שולט בחזה ובקיבה, והקיבה היא הברומטר — הדאגה נוחתת שם לפני שהיא מגיעה לראש. עיכול, תיאבון ושינה נעים כולם עם מזג האוויר הרגשי, ואף אחד מהם לא מגיב יפה להתעלמות. מים באמת עוזרים: שחייה, אמבטיות, הים. וכך גם לומר את הדבר שנאגר.

הדרך נמתחת מלהיות מוחזק אל להחזיק. רוב הסרטנים מבלים את המחצית הראשונה של החיים בניהול מומחה של רגשות אחרים וניהול גרוע של רגשותיהם. התפנית מגיעה כשהוא מפסיק להתייחס לצרכיו כאל טרחה — ומגלה שהאנשים שעליהם הגן היו חזקים מספיק לשמוע אותם כל הזמן.